פרוזה ושירה ב-140 תווים צרצורים אהובה שלי, אני מביט בך כל בוקר נמה לצידי. שיערך הארוך ניגר על כתף חשופה. פניך מתביישות למחצה מתחת...

זה קרה בעוד הרבה מאד זמן. ראיתי סרט כלשהו על מסע בזמן ושאלה אחת שבה וטרדה את מוחי זמן רב אחר-כך. אתם בודאי מכירים את קביעתו של סטיבן...

זה נגמר. לא בתרועה רמה, לא בכותרת בעיתון. בתחושה בלתי מורגשת בסימנים קטנים. בסטיות זעירות מהמסלול, באירועים פשוטים הממאנים להתרחש....

עוד שיחת טלפון, ועוד אחת. הירך שלו רטטה בעוז. הוא לא נתן לדבר להפר את תשומת ליבו. הוא ביישורת האחרונה. ידע זאת, הרגיש זאת, הריח זאת....